האפיפיור פרנציסקוס, הידוע בעמדתו הליברלית בתוך הכנסייה הקתולית, חידד את פתיחותה של הכנסייה בעת מיסה של יום העולם הנוער בפורטוגל. הוא פנה לקהל של 1.5 מיליון איש ואמר שהכנסייה פתוחה לכולם, כולל להטב"ק. "המסר ברור", הוא טען, "החולה, המבוגר, הצעיר, הזקן, המכוער, היפה, הטוב והרע." הצהרה זו סימנה עוד צעד של האפיפיור פרנציסקוס כדי להתאים את הכנסייה לעולם המשתנה.
עם זאת, עמדה זו חשפה גם את הקו הדק שעליו האפיפיור צועד בין רצונו לקבלה ודבקות בחוק הכנסייה הקיים. הוא הודה בחובתה של הכנסייה להדריך את הלהטב"קים הקתולים במסע רוחני במסגרת התקנות הקיימות, האוסרות עליהם פעולות מסויימות. הצהרה ציבורית זו באה כניסיון לגשר על הפער בין קבלה לבין הדוקטרינה המסורתית.
במקרה אחר, הצהרותיו האחרונות של הרב צבי טאו בישראל עוררו מחלוקת רבה. הרב ידוע בשל תפקידו בתנועה הדתית הימנית חזון, ובספרו החדש כינה הומוסקסואליות "פשע נגד האנושות". השקפה זו עומדת בניגוד חריף להודעת האפיפיור ועוררה חששות מפני הסתה פוטנציאלית לאלימות נגד הקהילה הלהטב"ק. ארגוני זכויות אדם פנו לטאו בטענה שהוא מעודד עוינות ופגיעות.
בעוד שהאפיפיור פרנציסקוס מייצג כנסייה קתולית פתוחה יותר, הרטוריקה של טאו מדגישה מבנים משפחתיים מסורתיים ומגנה סטיות מהם. הפערים הללו מדגישים את האינטראקציה המורכבת בין הוראות דתיות וערכים חברתיים מתפתחים. כאשר הקבלה של א.נשים להטב"ק צוברת תאוצה במעגלי דת מסוימים, ההתנגדות והגינוי נמשכים באחרים, מה שמעודד שיח רחב יותר על אמונה, סובלנות ומגבלות הפרשנות הדתית.