גילויים מטרידים עלו בקשר לטיפול באנשים להטב"ק במתקני טיפול לקשישים, כאשר המקרה הקשה של ניל גלין מעיד על היבט מטריד של התעללות בקשישים. גלין, ששהה בבית אבות אלבני לודג' בקרוידון, דרום לונדון, מדצמבר 2018 לאוקטובר 2019, סבל מחבלות וכוויות סיגריה שנגרמו על ידי צוות העובדים ההומופוביים. בן זוגו בחמישים השנים האחרונות, טד בראון, תבע את מועצת העיר האחראית על המתקן. בעוד שפשרה בסך 30,000 ליש"ט הוצעה לפני שנתיים, בראון טרם קיבל את הפיצוי המובטח.
הפרשה התגלגלה כאשר גלין, שסובל מדמנציה, ביקש טיפול בבית האבות. בראון שילם סכום חודשי משמעותי עבור טיפולו של גלין, וציפה לסביבה בטוחה ומכבדת. עם זאת, המציאות הייתה שונה לחלוטין. חוויותיו של גלין כללו לא רק התעללות פיזית, אלא גם אווירה רעילה שבה שני דיירים להטב"ק ייעצו לו ולבראון להישאר בארון למען ביטחונם האישי. דרישה כזו, אם כי מטרידה, משקפת את ההומופוביה שעדיין קיימת בחלק ממתקני הטיפול.
מצוקתו של גלין הפכה ברורה כאשר הוא ניסה לעזוב את בית האבות באופן עצמאי מספר פעמים, מה שמצביע על אי נוחותו ועל הסביבה הלא בטוחה בה הוא סבל. הצהרותיו לעובד סוציאלי בינואר 2019, המתארות את ההתעללות שעבר, הן מצמררות. בראון תיאר את דברי גלין, וחשף כי הוא הוחזק והותקף פיזית על ידי אנשי צוות. החבורות על גופו של גלין ציירו תמונה עגומה של הטראומה שעבר.
יתר על כן, סירוב הצוות להכיר במערכת היחסים של גלין ובראון החמיר עוד יותר את המצב המטריד. למרות היותם ידועים בציבור, אל גלין התייחסו כ"אביו" של בראון, בחירה מוזרה ומעליבה של מונחים. טיפול זה מדגיש את המאבק המפרך שעדיין מתמודדים איתו אנשים להטב"ק בה זהויותיהם ויחסיהם נשפטים בצורה מצמררת, במיוחד בהקשרים שבהם השוויון צריך להיות בראש סדר העדיפויות.