בעוד שהיסטוריה חיה לרוב בספרים ובמוזיאונים, עבור חברי קבוצת הפייסבוק "Gay New York 1970s and 80s" היא מתקיימת בשיחות יומיומיות. עם למעלה מ-44,000 חברים, הקהילה המקוונת הפכה לארכיון דיגיטלי עוצמתי, המשמר את עושר ההיסטוריה הלהטב"קית של ניו יורק. מזיכרונות על לילות בסטודיו 54 ועד לאובדן אישי במהלך משבר האיידס, הקבוצה היא גם קפסולת זמן וגם מרחב לדיאלוג בין-דורי.
מייסד הקבוצה, מייקל הוק, התחיל את הפרויקט כמזכר אישי בתקופת הסגר של הקורונה, תוך כדי מיון תמונות ישנות ומזכרות. מה שהתחיל כניסיון אישי לעבד את עברו הפך ליוזמה משותפת לתיעוד עידן שלם. "אני בהלם מוחלט," אמר הוק, שמעולם לא ציפה לרמת המעורבות האדירה. הסיפורים, שנעים בין זיכרונות מלאי שמחה לאובדן כואב, חיברו אלפי חברים מדורות שונים. עבור רבים, זו הייתה הזדמנות לגלות מחדש את עברם, בעוד שעבור להטב"קים צעירים יותר, זהו שער להבנת המאבקים והניצחונות של הדורות שקדמו להם.
השפעת הקבוצה עמוקה. מעבר לנוסטלגיה, היא הפכה למרחב של ריפוי וזיכרון, במיוחד עבור אלו המחפשים להתחבר מחדש לקרובי משפחה שאבדו. פוסטים של חברים שמחפשים מידע על יקירים שנפטרו מאיידס זוכים לרוב למאות תגובות, שהופכות זיכרונות מקוטעים לסיפורים מלאים. גם חברים צעירים מעורבים באופן פעיל, ומגלים עניין רב בתקופה שבה החיים הלהטב"קים היו בו זמנית חגיגיים ומסוכנים. "אנשים אוהבים לשתף את הזיכרונות שלהם," אמר פול בודרו, חבר בן 38 שהצטרף לקבוצה מתוך עניין היסטורי.
בעידן שבו ההיסטוריה הלהטב"קית נמחקת או מעוותת לעיתים קרובות, מרחבים כאלו הם קריטיים. סיפורים להטב"קיים נדחקים לרוב לשולי הנרטיב ההיסטורי, אך הם חיוניים להבנת החוסן והאבולוציה של הקהילה. קבוצתו של הוק מבטיחה שהחוויות של הדורות הקודמים לא יישכחו אלא ייחגגו ויועברו הלאה. עם תכניות לספר ולסרט תיעודי, הארכיון הדיגיטלי ממשיך לגדול—מחבר בין העבר להווה, פוסט אחרי פוסט.