בקה באלינט, הנציגה הראשונה של ורמונט שהיא גם אישה וגם להטב"קית, הפכה לסמל של חוסן בקונגרס. המסע שלה לא רק פורץ דרך עבור קהילת הלהטב"ק אלא גם מראה על האתגרים הרגשיים שעומדים בפני חברי קונגרס להטב"קים באופן פתוח. הנוכחות שלה בקונגרס מציבה אותה בחזית של ויכוחים סוערים, בהם נזרקות הערות פוגעניות כלפי זהותה. "אני חושבת שאנשים לא מבינים את המחיר הרגשי והנפשי שאנחנו משלמים כחברי קונגרס להטב"קים פתוחים," אמרה באלינט, והצביעה על המאבקים הרגשיים שהיא ועמיתיה חווים.
המאבק של באלינט לשוויון להטב"קים הוא בלב העשייה שלה. היא נאבקת למען חוקים כמו חוק השוויון ודואגת שלטרנסג'נדרים יהיו קולות בקונגרס. בהבאת טרנסג'נדרים לדיונים, היא מנסה לפרק סטראוטיפים ולהביא סיפורים אמיתיים למרכז הבמה. בעיני באלינט, נושאי להטב"ק אינם רק זכויות, אלא עניינים של חופש אישי, זכויות הוריות וכבוד אנושי. המחויבות הבלתי נכנעת שלה מבטיחה שדאגות קהילת הלהטב"ק יישמעו ויוערכו במקומות הגבוהים ביותר.
במרכז המאבק של באלינט עומדת שאיפתה לאחדות. "אני לא רוצה לשנוא את שכניי," היא אומרת, ומשקפת את תחושותיהם של רבים שמבקשים לרפא את הפילוגים בחברה. עבורה, המאבק הוא לא רק פוליטי, אלא גם אישי מאוד, כשהוא נסוב סביב בניית גשרים בחברה שהולכת ומקצינה. הקריאה שלה ברורה: להעצים את אלו שנלחמים לשינוי, ולהחזיק אחראים את אלו שמקדמים פילוג.
מנהיגותה של באלינט משתרעת מעבר לחדרי הדיונים בקונגרס. היא תומכת חזקה בחינוך אינטרסקציונלי, קוראת לשילוב היסטוריות להטב"קיות ונשיות בתוכניות הלימודים, ומתנגדת לעלייה באיסור ספרים והגבלות תכנים. היא מקווה לעצב דורות שיבינו ויקבלו את המגוון. בנוסף, האופטימיות שלה מדבקת, מתמיכתה בבחירתה האפשרית של שרה מקברייד, אישה טרנסית שרצה לקונגרס, ועד לארגון מסיבות ריקודים במשרדה. הסיפור של באלינט הוא סיפור של תקווה בלתי ניתנת לערעור, המזכיר לכולנו להמשיך להילחם למען עתיד טוב יותר.