חברת הקונגרס ננסי מייס, שבעבר הביעה תמיכה גלויה בזכויות להטב"ק, עברה תפנית חדה בעמדותיה והפכה לאחת הדמויות הבולטות בקידום מדיניות מגבילה כלפי טרנס. מאמציה האחרונים לאסור על נשים טרנסיות להשתמש בשירותי נשים בקפיטול הציתו מחדש דיונים סוערים על פוליטיקה, זהות וזכויות אדם.
בעבר, תיארה מייס את עצמה כ"תומכת בטרנס" ו"תומכת בלהטב"ק", ואף קידמה עמדות מתונות בנוגע למעבר מגדרי חברתי אצל קטינים והגנה על זכויותיהם מפני אפליה. היא הדגישה את חשיבות האמפתיה והשוויון, ואף ציינה כי יש לה חברים ובני משפחה להטב"קים. אך פעולותיה האחרונות משדרות שינוי מכוון, הממקם אותה לצד הרטוריקה השמרנית הקיצונית.
השינוי בלט במיוחד עם הצגת החוק האוסר על נשים טרנסיות להשתמש בשירותי נשים בקפיטול — חוק המכוון ישירות כלפי שרה מקברייד, חברת הקונגרס הטרנסית הראשונה. מייס הצדיקה את עמדתה באמצעות חוויותיה כקורבן לאונס, וטענה כי היא "יודעת עד כמה נשים ובנות פגיעות במרחבים פרטיים". מבקריה טוענים כי נרטיב זה משמר סטריאוטיפים מזיקים ומתעלם מהעובדה שנשים טרנסיות נמצאות בסיכון מוגבר לאלימות.
החישוב הפוליטי מאחורי השינוי
שינוי עמדתה של מייס לא מתרחש בוואקום פוליטי. המפלגה הרפובליקנית משתמשת בסוגיית הטרנס כנושא מפלג, עם מאות הצעות חוק ברחבי ארה"ב המגבילות טיפול רפואי, השתתפות בספורט ונגישות לשירותים. על ידי יישור קו עם המגמות הללו, מייס מחזקת את מעמדה בקרב בוחריה השמרנים.
עם זאת, השינוי לא עבר בשקט. מייס ספגה ביקורת ציבורית, הפגנות וגינויים מקבוצות למען זכויות להטב"ק. השימוש שלה בכינוי גנאי כלפי מפגינים טרנס החמיר את המצב, והציג אותה לא רק כמתנגדת לזכויותיהם אלא גם כמישהי המוכנה להשתמש בשפה פוגענית.
השפעה על קהילת הלהטב"ק
השלכות המדיניות של מייס חורגות הרבה מעבר לגבולות הקפיטול. איסורי גישה לשירותים תורמים לאווירה של פחד והדרה, תוך לגיטימציה לאפליה. ארגונים מדגישים כי אנשים טרנס נמצאים בסיכון גבוה לאלימות, והגבלות אלה רק מחריפות את מצבם.
עבור צעירים טרנס, מדיניות כזו שולחת מסר הרסני: שהזהות שלהם מהווה איום ושאינם רצויים. המקרה של מייס משמש כתזכורת חדה לאופן שבו שאיפות פוליטיות יכולות לעוות עקרונות של שוויון ואמפתיה.