סרט הבכורה של לוק גילפורד, המנון לאומי, מציע מסע מרהיב חזותית אל חייהם של רוכבי רודיאו להטב"קים בדרום-מערב ארצות הברית. מבוסס על סדרת הצילומים שלו באותו שם, הסרט שוזר נושאים של אהבה, זהות וקהילה עם צילום עוצר נשימה, אך מתקשה להצית דרמה אמיתית.
במרכז הסיפור עומד דילן, צעיר ממעמד הפועלים בגילומו המרגש של צ'ארלי פלאמר. חייו עם אמו האלכוהוליסטית ואחיו הצעיר משתנים כאשר הוא מוצא מקלט בלתי צפוי בחווה המנוהלת על ידי קהילת להטב"ק. הרומן המתפתח שלו עם סקיי, אישה טרנסית כובשת בגילומה של איב לינדלי, מהווה את ליבת הרגש של הסרט, ומתובל ברגעי חום ותשוקה כנים. אך הקשר הזה מעורר מתחים בקבוצה האינטימית, בעיקר עם פפה, מנהיג החווה.
המערכה האמצעית של הסרט מרגישה כמו אוטופיה להטב"קית—קשת של מופעי דראג, מגפי קאובוי ושמחת חיים שטופת שמש. אך היא עוקפת את המציאות הקשה יותר של הומופוביה וטרנספוביה, שעדיין קיימת בדרום ארצות הברית. כשהקונפליקטים כן מתעוררים, הם מרגישים לא מפותחים דים, ומשאירים את הצופים עם רצון לצלול לעומק הקשרים של הדמויות.
למרות חולשותיו הנרטיביות, המנון לאומי זוהר עם קסם אסתטי. השימוש של גילפורד באור וצבע הופך כל פריים לחגיגה חזותית, ומדגיש את יופיים של השחקנים ושל הנוף. לינדלי, במיוחד, בולטת עם הופעה זוהרת שמבטאת את רוח החוסן והאהבה.
בעוד המנון לאומי לא מממש במלואו את הפוטנציאל הדרמטי שלו, הוא מציע חגיגה רכה ומרהיבה חזותית של זהות להטב"קית ומשפחה נבחרת. כשהסרט זמין בפלטפורמות דיגיטליות, הוא מזמין את הקהל לאמץ את מסריו של אהבה וקבלה, גם אם הוא משאיר כמה שאלות פתוחות.