בסרטו החדש, קוויר, לוקה גואדנינו צולל לתוך מורכבותה של אהבה בלתי מסונכרנת דרך עדשת הרומן הלא גמור של ויליאם ס. בורוז. המתרחש במקסיקו סיטי של שנות החמישים, הסרט עוקב אחר דמותו של ויליאם לי, בגילומו של דניאל קרייג, המהווה אלטר אגו של הסופר. מולו מופיע דרו סטארקי בתור יוג'ין אלרטון, צעיר כריזמטי ומרוחק שהופך לאובססיה של לי המבוגר. החיבור המהוסס ביניהם מדגיש את הנורמות המגבילות של התקופה ואת האתגרים שעימם התמודדו אנשים להטב"קים באותה עת.
הדמות שמגלם קרייג חושפת רבדים של כמיהה כשהיא מנווטת בין התמכרות ואהבה נכזבת. הקשר הרעוע בין השניים משמש כמשל לכבלים החברתיים שחנקו את החופש לבטא אהבה. הבימוי המדויק של גואדנינו יוצר פסיפס עשיר של חזות ורגש, שמגיע לשיאו בסצנת שיא חזיונית של טריפ אייאוואסקה, המייצגת הרמוניה חולפת ביניהם.
חקירה פסיכדלית של קשר אנושי
הסרט, שצולם כמעט כולו באולפני סינצ'יטה באיטליה, מייצר תחושת מלאכותיות מכוונת המשקפת את המסכות שהדמויות לובשות בחייהן. אלמנטים סוריאליסטיים כמו המסע בג'ונגל מגדילים את המשקל הרגשי של הסרט. בסצנת השיא, בה הדמויות מתאחדות פיזית ורגשית בתוך טריפ אייאוואסקה, נחשף רגע נדיר של הרמוניה המסתיים במהרה בתחושת נטישה וכאב.
קוויר הוא יצירה עוצמתית המשלבת בין פגיעות אנושית לאבסטרקטיות אמנותית. לקהילת הלהטב"ק, הסרט מדבר על מאבקים היסטוריים לחיבור ואותנטיות, תוך חגיגת החוסן והתשוקה ליצירתיות ואהבה אמיתית.