נורמן טאוסלי, שהתחיל את דרכו במחלקת הכבאים של אלמדה בגיל 21, הוכיח את עצמו כמשנה כבאים מכובד. ב-1955, הוא כבר הציג רזומה מצויין והתנדב באופן חוזר ונשנה לצורך מטרות ציבוריות וצדקה. הוא היה נשוי ואב לשני ילדים.
כבאי ביום, דוגמן בלילה
אך לטאוסלי היה מקצוע משני. מאחר והיה בכושר רב, דגמן, לרוב בעירום מלא או קרוב לכך, לבתי ספר לאמנות ולצלמים. היום, זה נראה לא משנה, אך בשנות ה-50, ייצור, מכירה, פרסום או אפילו אחזקה של תמונות עירום היה בלתי חוקי.
התמונה ששינתה הכל
בדצמבר 1954, שני עובדים של ראס וורנר (חברת צילומים גדולה), יחד עם אחת מנשותיהם, שדדו את העסק באיום רובה. בפברואר 1955, נפתח משפטם שלאחריו טאוסלי חשש לאבד את משרתו. התביעה הגישה את התמונה המפתה של נורמן כראיה נגד דייב מרטין, אחד הצלמים.
נורמן טען כי לא היה מודע למכירת התמונות שלו צנזורה מעל האיברים האינטימיים שלו. "מעולם לא דגמתי במכוון לתמונה חשופה שהייתה אמורה להיות מנוצלת באופן כלשהו לפני שהייתה מצונזרת או מתוקנת". זאת כמובן לא היתה האמת המלאה – במספר תמונות, נורמן נראה משחק עם איבר מינו.
החלטה משנה חיים
למרות שירותו המצטיין, העיר פיטרה את הכבאי טאוסלי. אך כמה חודשים לאחר מכן, ועדת השירות האזרחי החליטה שהשעיה קצרה תהיה מספקת. נורמן הוחזר לשירות ואנחנו זכינו בתמונות העירום הלוהטות שלו.
