פרד מקדרה, צלם עיתונות וארכיונאי תרבותי מוכר, תיעד את הרגעים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה הלהטב"קית, והבטיח את מקומו כמתעד חזותי של קהילות מודרות. צילומיו האייקוניים, המוצגים כיום בתערוכה "פרד מקדרה: גאווה ומחאה" בחברה ההיסטורית של ניו יורק, מתפרסים על פני למעלה מ-30 שנה ומאירים את המאבקים והניצחונות של התנועה הלהטב"קית בעיר ניו יורק.
בין עבודותיו המפורסמות ביותר ניתן למצוא את תמונות מהמחאה בבר יוליוס ב-1966, שבה חברי הקהילה הלהטב"קית ערערו על אפליה, ואת התקוממות סטונוול ב-1969, שנחשבת לנקודת מפנה במאבק למען זכויות להטב"ק. מקדרה היה נוכח גם במצעד הגאווה הראשון ב-1970 ותיעד רגע שהפך את המאבק הלהטב"קי לחגיגה ציבורית של זהות.
תיעוד התנועה
הקשר ההדוק של מקדרה לגריניץ' וילג'—מוקד היצירתיות והאקטיביזם—הציב אותו בלב המאבק הגובר לזכויות להטב"ק. למרות שלא היה חבר בקהילה, מקדרה בנה אמון עם פעילים ואמנים, שאיפשר לו גישה לאירועים ולדמויות משמעותיות מבחינה היסטורית. תמונותיו כוללות אייקונים כמו מרשה פ. ג'ונסון, אלן גינסברג ואנדי וורהול, ומציגות את המפגש בין אמנות, אקטיביזם וזהות.
באמצעות עדשתו, מקדרה לא רק תיעד אירועים אלא גם העלה את המודעות למאבקים ולהצלחות של הקהילה הלהטב"קית. עבודתו מהדהדת כחגיגה של אינדיבידואליות וכתזכורת לעוולות המערכתיות שהקהילה חוותה. כפי שהעירה האוצרת מרילין סאטין קושנר, תמונותיו של מקדרה מהוות לא רק כרוניקה של ההיסטוריה האמריקאית אלא גם של ההיסטוריה הלהטב"קית, ומשקפות את התנועות החברתיות הרחבות שעיצבו תקופה.
מורשת מעבר לפריים
בעוד שמקדרה הגדיר את עצמו כמתעד ולא כאמן, צילומיו חושפים הבנה עמוקה של המצב האנושי. משמחת מצעדי הגאווה ועד הדחיפות של פעילויות האקטיביזם למען איידס, התמונות שלו מעבירות עוצמת רגשות ומחויבות לאמת. גישתו מדגישה את חשיבות הנראות והשותפות במאבק להשגת שוויון.
בעוד שהקהילה הלהטב"קית ממשיכה להיאבק על זכויות והכרה, עבודתו של מקדרה משמשת עדות לכוחה המתמשך של אמנות באקטיביזם. תמונותיו מזכירות לנו שההיסטוריה מעוצבת לא רק על ידי אירועים גדולים אלא גם על ידי האנשים שמעיזים לעמוד כנגד אי צדק.