סירובה של ליידי גאגא להבהיר את זהותה המגדרית, בתגובה לשמועות מתמשכות על כך שנולדה כזכר, השפיע עמוקות על קהילת הלהט"ב+. עבור אנשים טרנסיים שגדלו בשנות ה-2000 וה-2010, ההתעסקות התקשורתית האובססיבית במגדרה הפכה לסמל לדעות קדומות חברתיות. בין שאלות פולשניות לבין מעקב תקשורתי מתמיד, תגובתה הפשוטה של גאגא – "למי אכפת?" – הייתה פורצת דרך. היא איתגרה את הרעיון שעל מגדר, שלה או של מישהו אחר, להיות נושא לבדיקה וללעג.
עבור דור שגדל על ייצוגים משפילים של אנשים טרנסיים במדיה הפופולרית, עמידתה של גאגא סימנה סטייה משמעותית. סירובה להיענות לדרישת התקשורת לקבל הבהרה או הסבר העניקה לרבים מהצעירים הטרנסיים מסר יקר ערך: אותנטיות חשובה יותר מהנורמות החברתיות. בעידן שבו ייצוג להט"בי היה עדיין נדיר ולעיתים קרובות לועגים לו, עמידתה של גאגא הפכה להשראה. כפי שמספר צעיר טרנסי, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הציבור הרחב עסק בנושאים טרנסיים ללא בדיחה, והדבר שינה את השיח לכיוון מכבד יותר.
עמדתה של גאגא מהדהדת בקרב אנשים טרנסיים ברחבי העולם משום שהיא מסרבת להיות מוגדרת על פי תפיסות הציבור. היא הפכה שמועה שעלולה הייתה להזיק לקריירה שלה להזדמנות לדחוף את גבולות הקבלה של גיוון מגדרי. תגובתה לא רק אפשרה לצעירים טרנסיים להרגיש נראים, אלא גם התמודדה עם הסטנדרטים החברתיים שדורשים מנשים – סיסג'נדריות או טרנסג'נדריות – להצדיק את הופעתן. בסירובה להשתתף במשחקי התקשורת, היא שלחה מסר עוצמתי על ערך עצמי ויושרה.
מורשתה המתמשכת עבור הקהילה הטרנסית אינה רק במוזיקה שלה, אלא גם באומץ שלה לעמוד על שלה בעולם שמבקש לקרוע אותה. בתקופה שבה אנשים טרנסיים מוגנים ומותקפים, המסר של גאגא חשוב מתמיד. כשהעולם מתדיין על זהות מגדרית, סירובה להסביר את עצמה עומד כמשואה של סולידריות לקהילת הלהט"ב+, ומאתגר את הדעות הקדומות שהם עדיין מתמודדים איתן היום.