הבלט החדש של כריסטופר וילדון, אוסקר, מסמן רגע פורץ דרך בעולם המחול הקלאסי. וילדון, אחד מהכוריאוגרפים הנחשבים ביותר בזמננו, מביא לבמה את המורכבות של חייו, אהבתו וזהותו של אוסקר ויילד. יצירה חדשה זו מתמקדת בסיפורי להט"ב, שמעטים ייצגו אותם באמנות המחול לאורך השנים.
במקום לספר את הביוגרפיה של ויילד בלבד, וילדון חודר לעומק הסתירות שהגדירו את חייו. מאבקו של ויילד עם מיניותו, נישואיו ונפילתו המתמשכת נשזרים כולם לנרטיב מרגש. יצירה זו אינה מתמקדת בפרובוקציה, אלא ברגישות ובפגיעות שאפיינו את מערכות היחסים של ויילד, ובמיוחד עם לורד אלפרד דאגלס.
הקשר האישי של וילדון לנושא מוסיף אותנטיות ליצירה. כגבר הומוסקסואל בעצמו, הוא רואה ביצירה זו הזדמנות להציג אהבה חד מינית על הבמה בעומק ובניואנסים נדירים בעולם המחול הקלאסי. "רציתי לחקור איך אהבה בין שני גברים יכולה להיות רכה, גברית ורומנטית," הוא אמר, תוך שהוא מדגיש את הצורך לנרמל יחסים כאלו באמנות.
המערכה הראשונה של הבלט שואבת השראה מ-הזמיר והשושנה של ויילד, סיפור על אהבה חד צדדית והקרבה. במערכה השנייה, תמונתו של דוריאן גריי משמשת כמראה אפלה לשאיפותיו ולנפילתו של ויילד. יצירות אלו מאפשרות לווילדון להציג את האהבה במלוא מורכבותה—יפה, פגומה ואנושית לחלוטין.
יצירתו של וילדון מהווה אבן דרך עבור קהילת הלהט"ב, ומרחיבה את הגבולות בתחום אמנות שעמדה לאורך זמן נגד ייצוגים קוויריים. הצגת מאבקו וניצחונותיו הרומנטיים של ויילד מהדהדת עם המאבק המתמשך לקבלה וייצוג של קהילת הלהט"ב. דרך אוסקר, וילדון מציע לא רק מופע, אלא הזמנה לדמיין מחדש כיצד האהבה, על כל צורותיה, מיוצגת על הבמה.