אופרה גרמנית חדשה בשם סנקטה עוררה סערה ושילוב של זעזוע ועניין, עם עירום, סצנות לסביות מפורשות ומעשי פגיעה עצמית על הבמה. הבימוי של פלורנטינה הולצינגר מציג גרסה מחודשת לאופרה השנויה במחלוקת סנקטה סוזנה משנות ה-20, המגוללת את סיפורה של נזירה המתמודדת עם רצונותיה המודחקים. הטבע הרדיקלי והגרפי של ההפקה לא הותיר רושם רק על הבמה, אלא גם על הצופים—18 מהם נזקקו לטיפול רפואי לאחר המופע, חלקם איבדו את ההכרה במהלך סצנות של דקירות ודם.
בית האופרה בשטוטגרט, שבו מועלה המופע, דיווח שצוות השירותים הרפואיים היה מוכן והגיב במהירות לסייע לנפגעים. למרות שלא הוגשו תלונות רשמיות מצד הקהל, התגובות ברשתות החברתיות היו מהירות ונוקבות, כאשר רבים תהו לגבי ההתאמה של תוכן כה גרפי במקום ציבורי. בית האופרה התעקש שהמופע מיועד לקהל מבוגר בלבד, ואף הזהיר את קוני הכרטיסים מראש על התוכן הפרובוקטיבי.
קהילת הלהטב"ק נלחמה מאז ומתמיד על חופש יצירתי וייצוג, וסנקטה אינה יוצאת דופן בכך שהיא מאתגרת את גבולות הביטוי האמנותי. עם זאת, ההצגה של מערכות יחסים לסביות, יחד עם אלימות ותמונות דתיות, הובילה הן לשבחים על נועזותה והן לביקורת על ניצול פוטנציאלי של זהויות קוויריות. חרף המחלוקת, המופע ממשיך לרוץ, ומצית דיון על גבולות הסבירות האסתטית בתרבות העכשווית.
הכנסייה בשטוטגרט, בראשות הדיקן העירוני כריסטיאן הרמס, גם הביעה דאגה, מבקרת את האופרה על "דחיפת גבולות פסיכולוגיים במכוון." עם זאת, הרמס הכיר גם ב"רדיקליות האמנותית" של הולצינגר, והציע שההפקה, למרות ההלם, עשויה לעורר מחשבה עמוקה יותר על ניצול הכוח בתוך מוסדות דתיים.
עבור קהילת הלהטב"ק, ההצגה הנועזת של מערכות יחסים לסביות, אף אם משולבת באלימות, עשויה לשקף לחלק מהצופים את המאבק המתמשך על נראות בתרבות המרכזית. עם זאת, יש שיטענו שהצגות כאלה עלולות להנציח סטריאוטיפים פוגעניים אם לא מטפלים בהם בזהירות. סנקטה ללא ספק עוררה דיון על אחריות האמנות כלפי הקהילות שהיא מייצגת וההשפעה שלה על הקהל שלה.