גיל נוה, 40, תל אביב (בגלות מירושלים), נשוי.ה + 2 בהורות משותפת, ביום הדובר של אמנסטי אינטרנשיונל ישראל ובלילה (ולפעמים גם ביום) מלכת הדראג גלינה פור דה ברה.
גלינה
שם הדראג שלי כבר 22 שנה, וכמו הרבה א.נשים בדראג אין באמת המון הפרדה בין מי שאני בדראג למי שאני מחוץ לדראג, ולכן אני מסרב.ת לדבר על עצמי בגוף שלישי. מצחיק אותי שיש הרבה א.נשים שבכלל לא יודעיםות שקוראים לי גיל, ולפעמים אני חושב.ת שמודעות האבל שלנו יהיו נורא מצחיקות, בעיקר כי זה יהיה דומה למודעות האבל על כל האלופים במיל' עם הכינויים הדביליים שהצמידו להם בטירונות בסוגריים.
לילך
שותפתי להורות והאמא המהממת של הילדות המופלאות שלנו, ובאופן טבעי אחת הא.נשים הכי קרוביםות אליי. התיידדנו סביב וויגסטוק 2001 ושמרנו על קשר פה ושם, ובשלב שהחלטנו לבדוק את האפשרות של הורות משותפת יזמנו במכוון חברות יותר קרובה, כי ככה ראינו את זה לנכון – להקים משפחה ביחד, ולא שני תאים נפרדים. אין ממש יותר משפחה נבחרת מאשר זה, על כל הטוב והרע שבזה.
פונדקאות
לא בחרתי בפונדקאות בכלל, ואני מתנגד.ת לפונדקאות מסחרית ברמה האידיאולוגית, אבל אני לא יכול.ה באמת לבוא בטענות למי שלא ראו אפשרויות אחרות. העמדות שלי היו הרבה יותר נחרצות וטהרניות בעבר ובכך פגעתי מאוד בהרבה חברים שלי, בין היתר כי לא הבנתי שהם לא ראו אפשרויות אחרות בפניהם. אני מצר.ה על הפגיעה הזו, גם כי לקח לי זמן להבין שבאמת לא היתה לחלקם האפשרות להורות משותפת, לאימוץ או לפונדקאות לא מסחרית, וגם כי הם כולם, באופן גורף, גם חשבו שבסופו של דבר הם עושים כמיטב יכולתם כדי לשפר את מצבה של האם היולדת.
אורי
בן זוגי. אבי בנותיי. האדם היחידי שמקבל אותי כמו שאני 100%. האיש שבחרתי להינשא לו למרות שהאידיאולוגיה שלי מנוגדת לנישואין בבני אדם. עד כדי כך אני אוהב.ת אותו.
הורות
הדבר הכי נפלא והכי קשה שעשיתי בחיים שלי. זו לא קלישאה, זו האמת, וזו הסיבה שזה גם ממש לא לכל אחד ואחת. אם יש לכםן ספק – אין ספק, אל תהיו הורים. אישית, הבנתי שאני רוצה להיות הורה באמצע שנות ה-20 לחיי. לפני כן בכלל לא שקלתי את האפשרות הזו, גם כי לא חשבתי שהאופציה קיימת וגם כי הייתי מאוד מרוכז.ת במהלך החיים שלי עצמי. אני מאוהב.ת בילדות שלי עד מעל לראש ולא עוברת שעה מבלי שהן באופן פעיל במחשבות שלי. זה לא משהו שהוא קל ואסור שיהיה מובן מאליו. זה חלק מהפלא בהורות להט"בית – זה לא מובן מאליו.
ריקוד
שטף דם פנימי שיהרוג אותי מתישהו. מי שרוצה להבין את הרקע – זה נמצא בעמוד הוויקיפדיה עליי. זה כואב מכדי לענות על זה בכנות.
ג'וליארד
אחד מקרישי הדם הגדולים בשטף הדם הפנימי הזה. הפעם הראשונה בחיים שלי שאמרו לי באודישן "אתה טוב מספיק אבל מבוגר מדי". בגיל 23.
הבית הפתוח לגאווה וסובלנות
חלק גדול מהלב שלי נתון בשמחה ובאהבה לבית הפתוח מאז שנכנסתי לשם בפעם הראשונה באוקטובר 1999, ולמרות שכארגון הבית ידע עליות ומורדות. אני עדיין מעודכן.ת פחות או יותר ומשתדל.ת להיות מעורב.ת ולתרום כשאני יכול.ה. יש סיבה שכל כך הרבה א.נשים משמעותייםות לחברה הישראלית צמחו משם.
געוואלד גלינה, געוואלד
זה היה השם המקורי של ערב הדראג המיתולוגי של ירושלים, כשהתחיל כמופע סולו שלי, בשושן בר. זה החזיק כמופע סולו בערך פעמיים, לפני שזה הפך לערב דראג שאירח את כל סוגי הדראג, ויש מי שיטענו (אקדמאיות, לא אני) שהיה מקום חשוב להתפתחויות משמעותיות בקהילה שלנו.
אני פשוט הייתי בזמן הנכון, במקום הנכון, עם השותפיםות הנכוניםות וקיבלתי הרבה מהקרדיט. פשוט הצלחתי לתת להם מקום ובמה, בהתחלה הודות לשימי נתנאלי ולסער נתנאל ולאחר מכן הודות לכל הבעליםות המתחלפיםות של המקום.
ירושלים
העיר עם מזג האוויר הכי מושלם בעולם. הבית שגירש אותי. אם הריקוד זה מה שיהרוג אותי, ירושלים היא בית הקברות. במשך הרבה זמן נהניתי לעלות חזרה לירושלים בכל הזדמנות. אני מודה שזה כבר לא המצב. עכשיו נשבר לי הלב 95% מהפעמים שאני עולה לעיר.
תל אביב
עיר מפלט, עיר מקלט, עיר של אין ברירה, עיר שכל הזמן מנסה למצוא מחדש את הקסם שאיבדה ועושה את זה לא רע בכלל. אני כבר קורא.ת לעיר הבית שלי. אמנם חלק מהלב עדיין בירושלים, אבל הלב ברובו כבר בתל אביב ומנסה להילחם עליה. יש לי תחושת דז'ה וו נוראית שגם העיר הזו בקרוב תקיא אותנו ממנה, כמו ירושלים – כי אנחנו לא א.נשים מהסוג "הנכון", בין אם כי חילונים בירושלים או לא מרוויחים מספיק בתל אביב, ולכן החיים יהפכו לבלתי נסבלים עבורנו פה.
אמנסטי
הרבה מעבר למקום עבודה, ואולי זו הסיבה שזה מקום העבודה שאני נמצא.ת בו הכי הרבה שנים. אני מאוד גאה בחלק מהדברים שעשינו שם בתקופתי ואני מאוד במודעות לכך שקרננו אולי ירדה קצת בשנתיים האחרונות, אבל מקווה מאוד להצליח לסייע בהחזרת עטרה ליושנה, או במקרה שלנו – בהחזרת הלהבה לנר (זה הסמל של אמנסטי, נר בתוך חוט תיל).
עד הילדים
עמוד טוויטר שמבטא חרדה מגדרית מיובאת, חסרת כל רציונל או סימוכין מדעי, ובמקום לסייע לפתור אותה, תוקף באופן מגעיל במיוחד לטעמי כל אינטראקציה של ילדים ונוער עם הקהילה הגאה, בדגש על איגי, חוש"ן ועל שעות סיפור בדראג. זה עמוד קטן למדי, עם מעט עוקבים, ועוד פחות תומכים, אבל בעיני הוא מסוכן מאוד, כי החרדות המומצאות האלה מתפשטות כאש בשדה קוצים בכל מיני מקומות בעולם כשזה נוח לפוליטיקאים שצריכים שעיר לעזאזל שיכסה על המגרעות שלהם, כמו עכשיו בפלורידה ובטנסי.
כבר ראינו את זה קורה במקומות אחרים, עם קבוצות אחרות ששימשו כשעירים לעזאזל. זה מספיק מסוכן כדי שלא נתעלם מהם בגלל חשש שהתגובה שלנו היא שתחזק אותם. זה לא באמת תלוי בנו. הם יתחזקו גם בלעדינו.
דמוקרטיה
אני לא באמת בטוח.ה שיש לי מושג מה זה אומר, מעבר לתיאוריה.
רפורמה משפטית
סכנה ברורה ומיידית לכולנו. מערכת המשפט זקוקה לרפורמה, בלי ספק. פוליטיקאים מנצלים את זה לרעתנו ולטובתם שלהם עצמם.
מסר לכולם
Do drag, not war.
גיל נוה
זה אני וזה שמי.
