ג'ק ויל, השחקן בן ה-17 שהביא את "לוקי הילד" לחיים בסדרת מארוול, פנה לרשתות החברתיות כדי לחשוף מציאות כואבת: הוא חסר בית. למרות גילו הצעיר והקריירה הבולטת שלו, סיפורו של ויל מדגיש את מאבקי הנוער המתמודדים עם בריאות הנפש ואת הכשלים במערכות התמיכה בדיור.
בסרטון מרגש בטיקטוק תיאר ויל את ילדותו הקשה ואת מאבקיו עם אוטיזם, ADHD ובדיקות אבחון להפרעה דו-קוטבית ופסיכוזה. הוא גילה כי הוא מתגורר כיום בקרוואן עם חלונות שבורים, רחוק ממקום עבודתו, ולעיתים אף נאלץ לישון ברחובות. לדבריו, שירותי הרווחה סירבו לעזור, והוא נותר במצב מסוכן.
בעוד שסיפורו של ויל אישי מאוד, הוא מדגיש סוגיה רחבה יותר המשפיעה על צעירים רבים, במיוחד אלו מקהילות מוחלשות. נוער להטב"קי מתמודד לעיתים קרובות עם סיכונים גדולים יותר לחסר בית ובריאות נפשית בשל דחייה משפחתית ולחצים חברתיים. קריאתו לעזרה של ויל מאירה את הפערים במערכות התמיכה שאמורות להגן על נוער פגיע.
התגובה לסרטון הייתה משמעותית, ושירותי הרווחה פנו לבדוק אפשרויות לאומנה ולדיור תומך. למרות שזהו צעד חיובי, הוא גם מדגיש את כוחו של תשומת הלב הציבורית בהתמודדות עם הזנחה מערכתית. האומץ של ויל לדבר עשוי לעורר אחרים לפעול למען שינוי באופן שבו ממשלות וקהילות מטפלות בצעירים במצוקה.
מעבר לצרכיו המיידיים, חווייתו של ויל קוראת לדיון מעמיק יותר על הצומת שבין בריאות הנפש, חסרי בית בקרב נוער, ואי-שוויון מערכתי. היא מזכירה את החשיבות ביצירת מערכות תמיכה מכילות, במיוחד עבור נוער להטב"קי, שנותר מושפע באופן לא פרופורציונלי.