החלטה משמעותית של בית המשפט העליון של ארה"ב סיימה לאחרונה דיונים בנוגע להעדפה מתקנת בארצות הברית, עיקרון שנבנה למעשה במשך מספר שנים. עקרון ה"העדפה המתקנת", שהחל בשנת 1961 על ידי הנשיא ג'ון פ. קנדי, הייתה מכוונת להבטיח טיפול שווה למועמדים, ללא קשר לגזע, צבע, דת, מין או מוצא לאומי. מטרתה הייתה לאזן את חוקי המשחק במדינה שנוסדה על חטא הגזענות, ולהתמודד עם היררכיה של זכויות וגישה שנוצרו על פי רעיונות שנבנו חברתית של "גזע" ומין.
ההיסטוריה של העדפה המתקנת
ההיסטוריה של עקרון העדפה המתקנת נמשכת לאורך עשרות שנים, כאשר נשיאים משתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית, חיזקו את העקרון באמצעות הנחיות מבית הנשיא וחוקים שהובילו בקונגרס. אולם, בית המשפט העליון הנוכחי קבע שהיא לא חוקית, טוען שהיא מפרה את הסעיף של "גישה שווה" של תיקון 14. ההחלטה הובילה למחאות מהשופטות סוניה סוטומאיור וקטנג'י בראון ג'קסון, שהדגישו את הצורך להכיר בחשיבות הגזע בקידום סביבות למידה מגוונות ושמירה על הגנה שווה.
ההשלכות למיעוטים ולקהילת הלהט"ב
הביטול של העדפה המתקנת מעלה חששות לגבי איך ההחלטה זו עלולה להחמיר את ההבדלים בחינוך, במיוחד לקבוצות מיעוטים. זה מדגיש גם את הבעיה של "קבלת יורשים", שבה טיפול מועדף ניתן לילדים של בוגרים שתרמו תרומות גדולות, מה שממשיך לשמור על יתרונות הון חברתי ותרבותי בקרב הקהילות המועדפות.
בעוד ההחלטה של בית המשפט העליון היא צעד משמעותי אחורה במאבק לשוויון גזעי בחינוך, קואליציות פרוגרסיביות מציעות תקווה לעתיד שבו ניתן להשיג צדק אמיתי, ללא קשר להחלטת הבית המשפט.