במדינה שבה ערכים שמרניים עדיין שולטים בכיפה, בלגרד, בירת סרביה, הייתה למוקד מצעד גאווה שדרש לא רק נראות אלא גם קידום זכויות לקהילה הלהט"בית במדינה. תחת שמירה כבדה של המשטרה, המשתתפים קראו לממשלה לפעול בנוגע לבעיות שכבר זמן רב מטרידות את הקהילה, כולל הטרדות, אפליה וחוסר הכרה חוקית בזוגות חד-מיניים.
המצעד, שאורגן בעקבות חשש מהתקפות מצד גורמים קיצוניים ימנים, היה תזכורת עוצמתית לאתגרים שעומדים בפני הלהט"בים בסרביה. המארגנים הזכירו תקרית אחרונה שבה הותקף צעיר הומו ונגנב ממנו דגל הגאווה שלו. על אף האיומים, הקהל לא הורתע, כשהוא נושא דגלי גאווה ורוקד לצלילי מוזיקה תוך כדי שהוא דורש הגנה ושוויון טובים יותר מממשלה שאינה נלהבת לפעול למען זכויות להט"ב.
השאיפה המתמשכת של סרביה להצטרף לאיחוד האירופי הופכת את סוגיית זכויות הלהט"ב לקריטית אף יותר. המדינה נאבקה עם רקורד דמוקרטי בעייתי, ועבור רבים, מצעד הגאווה הדגיש את המתח בין השאיפות של סרביה לבין המציאות הפנימית שלה. מיכאיל אפנסייב, פליט רוסי שהשתתף במצעד, דיבר על החירויות שהוא משתוקק להן—גם כהומו וגם כבנאדם—לאחר שנמלט מדיכוי במדינתו. דבריו הדגישו את המאבק האוניברסלי לזכויות להט"ב ואת הרצון לשוויון, מאבק שמדבר ללבבות מעבר לגבולות.
על אף תמיכתם של פוליטיקאים ליברליים ודמויות בינלאומיות, האירוע נתקל בהתנגדות מצד ראש העיר הימני של בלגרד, שסירב לתמוך במצעד. עם זאת, המסר היה ברור: הקהילה הלהט"בית בסרביה לא תושתק. המאבק שלהם לשוויון, אף שהוא מלווה במכשולים, ממשיך לצבור נראות ותנופה, הן בתוך המדינה והן בקהילה הבינלאומית. עתידה של סרביה, במיוחד מקומה באיחוד האירופי, עשוי להיות תלוי באופן שבו היא מתמודדת עם נושאי זכויות האדם הללו.