אז מה חדש בבריטניה? לא הרבה – רק עוד ניסיון מתוחכם לדחוק את הטרנסיות לפינה, הפעם במסווה של "הבהרה משפטית". רשות השוויון וזכויות האדם הבריטית (EHRC) הודיעה שאין באמת חובה חוקית לקיים שירותים חד-מיניים בעבודה, ואם יש תא עם דלת – זה מספיק. מי צריך כבוד אנושי כשיש מנעול?
נזכיר: רק באפריל פרסמה הרשות עצמה מסמך ביניים שטען בדיוק ההפך. אבל אחרי מכתב עוקצני מצד ארגון משפטי, פתאום הגרסה השתנתה. ומה עם מי שצריכים שירותים מותאמים לזהותם המגדרית? שידאגו לעצמם. "זה לא ענייננו", אומרת הרשות – במילים קצת יותר מכובסות.
פיפי פוליטי עם ניחוח של אפליה
בהנחיות הנוכחיות, השירותים הפכו לסמל חדש במלחמה התרבותית של בריטניה, והקהילה הטרנסית שוב משלמת את המחיר. "הם מערפלים מים שכבר מזוהמים", טוענות קבוצות זכויות אדם, ומאשימות את הרשות בהלבנת אפליה מגדרית במסווה של חקיקה. על פניו – מדובר ב"סתם הנחיות", אבל בינתיים, אנשים אמיתיים נשארים מחוץ לדלת.
יו"ר הרשות, קישוור פאלקנר, ניסתה להסביר את השינוי כמאמץ ל"מצוא איזון", אבל גם בפרלמנט לא קנו את זה. לאיזון הזה יש ניחוח חריף של פוליטיקה קטנונית, והוא מרגיש כמו עוד אבן בדרך לאיבוד מוחלט של זכויות טרנסיות.
הקהילה הטרנסית – בין תא שירותים לבידוד חברתי
לא מדובר רק במקום לעשות פיפי. עבור רבות ורבים בקהילה הטרנסית, שירותים ציבוריים הם שדה קרב יומיומי שבו הם נדרשות לבחור בין זהות לביטחון. ההבהרה העדכנית של הרשות הבריטית היא יריקה בפרצוף – ועוד אחת מהשלטון, לא מהציבור.
כאשר מוסד שאמור לשמור על שוויון מדגיש שוב ושוב את ההבחנה בין "גברים ונשים ביולוגיים", הוא מאותת – בקול רם וברור – שהטרנסיות פשוט לא נחשבות. ובמצב שבו הנחיות כאלה עלולות להפוך להנחיות סטטוטוריות בתוך חודשים, יש פה סיבה אמיתית לדאגה.
בשורה תחתונה: בריטניה שוב מציפה את השירותים באג’נדה מסריחה
שוב ושוב, בריטניה מוכיחה שהמלחמה על השירותים הציבוריים היא לא רק על אסלות – אלא על המקום של להטב"ק בחברה. זה אולי נשמע קטן, אבל כשאומרים לך באילו דלתות מותר לך להיכנס, זו הדרך של השלטון לומר לך: את לא שייכת.
הגיע הזמן להוריד את השרשרת, לשחרר את הסבון – ולשטוף את הטרנספוביה מהמערכת.