עבור משפחות להטב"ק רבות, עונת החגים מביאה עמה אתגר ייחודי. בתוך עלייה ברטוריקה האנטי-להטב"קית, משפחות כמו משפחת פישר ומשפחת דאן מנסות לשמור ולהגן על ילדיהן בעולם שמפולג יותר ויותר. משפחת פישר, הוריו של נער א-בינארי, זוכרים רגע שובר לב שבו ילדם הביע מחשבות אובדניות שקשורות לשיח הפוליטי. אירוע זה הפך לזרז לשינוי בתוך המשפחה.
משפחת פישר מקפידה כעת על רשימת מוזמנים לאירועי החג, מזמינים רק את מי שתומך בזהות של ילדם. קרולין פישר מודה: "זה לא בגלל שהוא היה אובדני. זה בגלל שהוא ראוי להרגיש בטוח ומכובד." החלטתם עוררה ביקורת מצד קרובים, אך המשפחה נשארת נחושה לשים את טובת ילדם בראש סדר העדיפויות.
להתמודד עם בורות באהבה
באופן דומה, משפחת דאן התמודדה עם נידוי לאחר שבתם מליסה יצאה מהארון כלסבית. הערות פוגעניות מצד בני משפחה רחוקים הובילו לניתוק מוחלט; השנה, משפחת דאן בוחרת לצאת לחופשה במקום להתמודד עם עוינות משפחתית. קני דאן מדגיש את החשיבות של יצירת מרחב בטוח: "אם הם לא יכולים לקבל את ילדי, הם לא שייכים לחיינו."
שתי המשפחות מדגישות את חשיבות הברית והחינוך. דאן מדבר על האומץ של צעירי להטב"ק: "הם אמיצים ונועזים להיות עצמם. אנחנו חייבים להם אהבה והבנה."
קו חיים בתוך פילוג גובר
רשתות תמיכה כמו פרויקט Rainbow Youth הפכו לכלים חיוניים בתקופת החגים. מפעילי קו חירום מדווחים על עלייה במספר הפניות, המשקפת את העומס הרגשי ההולך וגובר על להטב"קים. מליסה דאן, שגם היא חשה את כובד הדחייה המשפחתית, מבקשת טוב לב: "זה לא עולה כלום לתת לנו לחיות את חיינו. אנחנו כבר נושאים כל כך הרבה כאב."
סיפורים אלו חושפים את החוסן של משפחות שעומדות בסולידריות עם ילדיהן הלהטב"קים. הם מגלמים את הכוח המהפכני של אהבה וקבלה, במיוחד בזמנים של פילוג וקושי.